ספר הכוזרי: מסורת ושכל
י"ט בחשון תשס"ט
שאלה ותשובה (תשובת הרב מודגשת):
לפי ההבנה שלי האמונה שלי או ההכרת הדת שלי היא מתוקף המסורת שהיא הגיעה אלי בירושה ולא משיקולים ההגיונים, כפי שהרב הלימד שהחויה של המאורעות ההם (הר סני וכו') היא זאת שהשאירה את הרושם על אבותנו ודרכם עלנו. אם כן למה עכשיו (כוזרי מאמר ראשון פסקה פט') העיסוק בהגיון ככח המניע של הדעת? זה לא מה שהוא אומר. הוא רק אומר שלא תיתכן סתירה אל השכל. נוסף על כך הוא דורש להאמין רק במה שהוכח, אבל לאו דוקא שהוכח על ידי השכל, אלא גם ובעיקר במה שהוכח על ידי עובדת ההתגלות.
חוץ מזה בשאלות מכריעות (כגון הבחירה החופשית ,בריאת העולם ) אין השכל יכול להכריע לכאן או לכאן. אין זה הגיוני לתת לרגש (למסורת) להכריע? לא.
האם יש סיבה לכך שיש קונפליקט תמידי בין הרגש לשכל, עד כדי כך שהוא הופך למרכז החשיבה האמונית(שלי לפחות)? ההבחנה בין רגש לשכל היא מעט מלאכותית.