הרמב"ם על תכלית הבריאה
י"ג באייר תשס"ח
שאלה:
הרמב"ם בהקדמה למשנה (בעמודים עט-פג בהוצאת מוסד הרב קוק) לאחר שמסביר על תכלית העולם והאדם שתכליתו "לצייר בנפשו סודות המוכלות ולדעת האמיתות כפי מה שהן עליו", מביא סיבות לכך שלא כל בני האדם מגיעים לתכלית זו: האחת כי צריך שיהיו אנשים שישמשו את האדם השלם ויוכלו לישב את העולם, והשניה שיהיו לו חברה.
אם כן אם תכלית הבריאה היא אותו איש השלם בחוכמתו ובמעשיו ומצד שני העולם איננו יכול להתקיים ללא אנשים הדואגים ליישובו יוצא שיש אנשים שאינם יכולים להגיע לתכליתו של האדם שקבע הרמב"ם. כיצד מיישבים זאת?
תשובה:
תכלית האדם יוצאת אל הפועל אצל כולם על ידי השתתפות הרבים בקיום היחיד, על דרך הדבקות בצדיק בחסידות.