שניים מקרא ואחד תרגום
י' בניסן תשס"ח
שאלה:
רציתי לשאול על מה נסמך השולחן ערוך שכתב שחייב אדם לקרוא שניים מקרא ואחד תרגום. וזאת, בהתבססי על כמה תמיהות שעלו לי.
התמיהה הראשונה: גם במלווה מלכה לשון הגמרא (שבת קיט ע"ב) 'לעולם' ואכן נקט השו"ע (סימן ש') בלשון לעולם, ומדוע, בשניים מקרא, שגם שם לשון הגמ' הוא 'לעולם', כתב השו"ע (סימן רפה) "חייב".
התמיהה השנייה: מאימת לשון 'לעולם' בא להורות על חיוב גמור מדינא? רוב ככול לשונות 'לעולם' שבש"ס מדברים על עניינים מוסריים ומידות חסידות (ברכות ו ע"ב. ח ע"א. פסחים ב ע"א. ביצה כד ע"ב. כתובות ח ע"ב. נזיר כג ע"ב. קידושין פב ע"א, ועוד).
ואולי משום כל הנ"ל כתב בפשיטות השיבולי הלקט (עניין שבת, סימן עה): "וראוי לכל אדם להסדיר פרשיותיו עם הצבור כל פרשה ופרשה בשבתא, דאמר רב הונא בר יהודה אמר ר' מנחם אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום כו' (ברכות ח ע"א). ובמכילתא פרשת "בא אל פרעה" פסוק "והיה כי יאמרו אליכם בניכם"- שבעה דברים צווה רבנו הגדול את בניו. שלושה של יראת חטא וארבעה של דרך ארץ. ג' של יראת חטא: אל תישן על מיטתך עד שתקרא את שמע ואל תכנס לבית הכנסת באחרונה ואל תאכל בשבת עד שתקרא את הפרשה" וכו' (וכן כתב בשו"ת הראב"ן [סימן פח שבתחילת הספר] שחיוב שמו"ת מיירי במי שלא שמע קריאת התורה בבית הכנסת).
תמיהה שלישית: הגמרא בנידה (יג ע"ב) מקשה על לשון הגמרא שאומרת שהמביא עצמו להרהור יהא בנידוי - "ולימא אסור" ומתרצת שבא ללמדנו שזה כל כך חמור שזה גם אסור וגם מביא לידי נידוי. אם כן, אם יש חיוב לקרוא שמו"ת מדוע הגמרא בברכות לא מקשה "ולימא חייב" במקום "לעולם" ושתתרץ.
אודה לרב אם יפשוט את טענותי ויבוא מרגוע לנפשי. ומכל מקום, אם הרב מסכים לדעתי הענייה, לפחות לימוד זכות יש בכך (בדברי שבלי הלקט והראב"ן) על מי שלא קורא שמו"ת.
תשובה:
אף אני תמהתי מזה כבר ולא מצאתי עדיין תשובה.