אחדות בין רבני הציונות הדתית

אחדות בין רבני הציונות הדתית

כ"ד באדר ב' תשס"ח

שאלה:

זכיתי לפני כשנתיים לשוב בתשובה אל דרכי התורה והמצוות, ללמוד את משנת הרב קוק זצ"ל באהבה ואמונה.

אני רוצה לשתף אותך בעיניין שמאוד מציק לי.

שמעתי שלפני קום המדינה היתה לתנועת הפועל המזרחי מועצת חכמי תורה.

מדוע בימינו אין בציונות הדתית גוף של גדולי הרבנים שינחו את חברי הכנסת?

בכלל אני מרגיש שדוקא תלמידי הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה צריכים לפעול ביותר אחדות, השיא של המחלוקות הגיע בתקופת הגירוש מגוש קטיף.

אני לא זכיתי להכיר את הרב צבי יהודה זצ"ל, נולדתי אחרי פטירתו, אני בטוח שהוא לא התיר לאנשים להכניס טלויזיות לבתים או לתת לנשים נשואות ללכת ללא כיסוי ראש, ללמוד תורה בצורה "אקדמאית" או לעשות ליל הסדר בתורכיה. ויש עוד הרבה דוגמאות.

אני חושב שאם יהיה גוף תורני שיאחד את הציבור הדברים יראו אחרת.

בכלל זה מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו ניהול המדינה על פי דרכי התורה.

לפני שחושבים על היהודים הרחוקים יותר והרחוקים פחות צריך לעשות ישור קו אצל הציבור שדורש את זה.

צריך להאמין ולהראות לאומה שאהבת ישראל, וישוב הארץ לא סותר קיום כל מצוה קלה כבחמורה כמו שנהג הרב צבי יהודה זצ"ל.

השאלה היא מה מעכב את זה? מה צריך לעשות כדי להגיע לאידאל הזה? יצא לראות הרבה פעמים שבגלל הדוגמאות שהעלתי קודם אנשים שחזרו בתשובה מעדיפים ללכת לזרם החרדי ועקב כך לא להכיר בכלל את תורת הרב קוק זצ"ל.

נכון יש הרבה אנשי חיל שכן עושים את זה אבל התחושה הכללית היא שהם לא הרוב.

אודה לך מאוד אם תוכל להשיב לי על כך.

תשובה:

תמיד היו כיוונים שונים בציונות הדתית מראשית התהוותה. לא היתה גם מועצת חכמי תורה כזאת. קיום המצוות כראוי בציבור איננו תלוי באחדות ההנהגה. עם כל זאת אתה צודק מאד שראויה להיות אחדות. העדרה נובע לדעתי מכך שאין התמודדות רעיונית מעמיקה עם השאלות הרוחניות הגדולות המנסרות בעולם ובתוכנו, כך שאין אחד מרגיש סיבה אמיתית לקבל את הנהגתו של השני, אם אין מי שנותן פתרון אמיתי לבעיות האמיתיות.